#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שיח. מדוע נפסק כר""ש שמותר לגרור מיטה ולא חששו שמא יעשה חריץ ויעבור על איסור סקילה? "	"תירצו התוס' (ד""ה ורבי שמעון) שאף אם יעשה חריץ לא יעבור על איסור סקילה:<br>א. כיון דהוי מלאכה כלאחר יד.<br>ב. דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.<br>ג. במקום שאינו פסיק רישא פטור אף משום שאינו מתכוין ואפי' ר' יהודה מודה בזה. ולמסקנת התוס' דווקא בדבר כמו קוץ שיש חשש שמגיע לפסיק רישא וימשיך אסור. אבל בשאר שאינו מתכוין אין לחוש לזה."	סנהדרין תוס' פה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שיט. היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקיללו חייב, בא אחר והכהו וקללו פטור. באיזה אופן מדובר, ולמסקנא מאי שנא בנו מאחר? 	לרב חסדא במסרבין בו לצאת אל מקום הריגתו ואינו יוצא. אחר יכול להעשות שליח בית דין להמיתו ולקללו אבל בנו אינו יכול.<br>לרב ששת מדובר שאין מסרבין בו לצאת אלא מקללים ומכים אותו סתם ומיירי שעשה תשובה, אחר פטור דכתיב ונשיא בעמך לא תאור, ודורשים בראוי להתקיים שבעמך ולא זה שנגמר דינו, והכאה הוקשה לקללה, ופטור גם מלשלם ממון על ההכאה משום דמיירי שאינה שווה פרוטה. בנו חייב מיתה כיון שחייב גם אם קילל את אביו לאחר מיתתו, וגם על הכאתו חייב דאיכא חבורה דחי הוא.	סנהדרין פה. - פה:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכא. מה הדין 1) שור של כותי שנגח שור של ישראל או להיפך 2) שור של ישראל שנגח שור של גוי או להיפך? 	"1) שור של כותי שנגח שור של ישראל תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם. לרש""י ה""ה כששור של ישראל נוגח את שורו, ולתוס' (ד""ה ושורו) באופן זה פטור משום דקנסינן ליה. וכל הנ""ל הוא למ""ד כותים גירי אמת הן, אבל למ""ד שהן גירי אריות דינם כגוי.<br>2) שור של ישראל שנגח שור של גוי פטור. שור של גוי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם."	סנהדרין פה: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכב. מה הדין ומדוע כשגנב ומכר 1) בנו 2) ישן ונסמך עליו 3) כשהגביהו ברשות הבעלים 4) מי שחציו עבד וחציו בן חורין?	"1) רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מחייב כמו בכל אדם, וחכמים פוטרים מקרא יתירא ""ונמצא בידו"" פרט למצוי.<br>2) ספק שלא נפשט אם דרך עמור בכך.<br>3) כתבו התוס' (ד""ה עד) בתי' ראשון שחייב כדאשכחן גבי גניבה. ובתי' שני כתבו דהכא דפטר ר' שמעון מכרו לקרובים דבעינן<br>שיוציאנו מרשות אחיו כ""ש דברשות בעלים לא מהני כלל.<br>4) ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרים. ר' יהודה סבר מאחיו לאפוקי עבדים, בני ישראל מבני ישראל שניהם למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. וחכמים מאחיו לאפוקי עבדים לא משמע להו דהא אחיו הוא במצוות, בני ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבד וחד למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין."	סנהדרין פה: - פו. ותוס'		
